חשיפה לחומרים פלסטיים מסויימים במהלך הריון או הנקה עלולה לגרום להשמנת התינוק 

בעוד שהקשר בין אכילת יתר ומיעוט פעילות גופנית לבין השמנה כבר הוכח, הרי שלאחרונה מדענים החלו לחקור את השפעתם של כימיקלים ידועים הנמצאים באביזרים הקשורים להאכלת תינוקות כגון בקבוקים ואריזות מזון. המצאותם של אלו עלולה לזרז ולהשפיע על תהליך השמנת יתר אצל פעוטות.
נמצא כי חומרי פלסטיק מסוימים גורמים לשינוייים הורמונליים וגנטייים ועשויים לגרום להשמנה גם אם נחשף אליהם תינוק ואפילו אם האם נחשפה ומעבירה את החומרים דמויי ההורמונים דרך החלב.
מומחים דיווחו בכינוס הרפואי האירופאי להשמנה שנערך החודש בג'נבה על עדויות חדשות המראות שעכברי מעבדה, אשר נחשפו לחומרים עם אפקט הורמונלי במזון, בשיעורים הזהים לאלו שצורכים בני אדם, החלו לייצר צאצאים הסובלים מפגיעה בקצב חילוף החומרים.
"ממצאים אלו מרמזים על כך כי הימצאותם של כימקלים מסויימים בסביבתו של העובר המתפתח עלולים להשפיע על משקלו בעתיד" כך מבהיר ג'רי היינדל מן המכון למדעי הבריאות והסביבה בארצות הברית.
"לממצאים הללו יש סיכוי לשנות את תפיסתם של אנשים לגבי השמנת יתר. עד כה התפיסה הייתה מלחמה בהשמנת היתר באמצעות דיאטה ושינוי הרגלים. אם הממצאים הללו יוכחו כנכונים בבני אדם, יתכן שהמלחמה תוסט לכיוון של מניעת השמנת יתר כבר בעת ההיריון, על ידי הורדת החשיפה לכימיקלים המצויים באריזות המזון".
אחד מן הכימיקלים ה"חשודים" הוא ביספנול A או BPA, מרכיב בפלסטיק. מחקרים קודמים הדגימו שהוא מצליח לדלוף ממיכלי פלסטיק לאכסון מזון, מבקבוקים ומאריזות פלסטיק וציפוי פחיות אל המזון המאוחסן בהם.
שרידים של החומר נמצאו בבדיקות דם ושתן אצל אחוז גבוה של אנשים החיים במדינות רווחה, בהן נעשה שימוש במרכיב הכימקלי הזה. החומר אותר גם במי שפיר ובחלב אם והוכח כחומר אשר יכול להגדיל התרבותם של תאי השומן בגוף.
מחקרים אשר בוצעו עד כה על עכברי מעבדה בלבד, הדגימו עליה במשקל המלווה בהפרעה ברמת האינסולין אצל עכברי מעבדה אשר אמותיהן נחשפו בהריון לחומר זה.
המחקר מצביע על כך כי חשיפה לחומר בהריון או לאחר הלידה, משפיעה בודאות על משקל הצאצאים, כך מסבירה פרופסור בוורלי רובין.
מחקר נוסף בדק השפעתו של חומר בשם חומצה פר-פלואורו-אוקטנואית, PFOA , המצוי בשקיות פופקורן להכנה מהירה במיקרו גל, וכמו כן באריזות פיצה לחימום מהיר.
החומר הזה, כאשר נבדק על עכברות מעבדה הרות, הביא לתוצאה של צאצאים קטנים באופן יחסי, אולם כאשר הם הפכו לבוגרים הם פיתחו משקל עודף.
גם שרידים של חומר זה נמצאו בגופם של בני אדם ברחבי העולם, ואולם המינון שלו בדמם של אנשים המתגוררים באיזורים תעשייתים היה גבוה פי 100! בהשואה לאנשים אשר לא גרו באזורים אורבניים תעשיתיים.
נתוני עכברי המעבדה מפתיעים, שכן להם הוענק מינון נמוך במיוחד של הכימקל הזה ובכל זאת הוא גרם להופעת השמנת יתר קיצונית. כעת על החוקרים למצוא את המכניזם בו פועל הכימיקל על מנת להבין טוב יותר את השפעתו על בני אדם.
גם מחקר שלישי אשר בדק כימיקל נוסף בשם טריבוטילין אושש את הסברות שהעלו שני המחקרים אותם סקרנו בכתבה זו.
ההשפעה כתוצאה מחשיפה לכימיקלים מסוכנים עלולה להיות בלתי הפיכה. זהו אולי הנתון המדאיג ביותר העולה ממחקרים אלו, ההשלכות הינן מלחמה בלתי פוסקת במהלך חיינו להורדה במשקל, כשאין לנו בעצם סיכוי הוגן להתמודדות, בעטייו של שינוי מכניזם מטאבולי אשר נגרם לנו בשל השפעה של כימיקל מזיק בינקות.
נדרשים מחקרים נוספים בבני אדם בנושא זה על מנת לקבוע את גודלה והיקפה של הבעיה. אך כבר כעת נדמה כי תוצאות המחקר הזה, שבוצע אומנם בבעלי חיים בלבד, מרתקות ומצביעות על בעיה של ממש עליה יש לתת את הדעת.